צילום מסך מהתכנית ״בייבי בום״
כשהגעתי ללדת בפעם הראשונה אמא שלי פגשה אותנו בכניסה למיון במצב הכן. כשנשענתי על הקיר היא ידעה מה עובר עלי. כשנשכבתי על הרצפה במיון, אמא נכנסה להודיע לאחות שצריך לקחת אותי לחדר לידה ומהר. כשהאחות התעקשה שיש זמן כי אני צעירה נורא וזו לידה ראשונה – אמא שלי ידעה להגיד לה שאם היא לא תבדוק אותי עכשיו אני אלד על הרצפה במסדרון, כי בדיוק כך נולדתי גם אני. היא צדקה. אמא תמיד צודקת.
את אמא שלי הרווחתי בלידה הראשונה. עד אז יחסינו היו קצת סבוכים. כשהפכתי בעצמי לאמא, נקשר בינינו קשר חדש. כנראה שזה הקשר שמחבר את כל האמהות בעולם – הדאגה לתינוק רך והאחריות לחיים חדשים ומבטיחים.
לחדר לידה אף פעם לא הרשיתי לה להיכנס, היא נלחצת כשכואב לנו. אבל אני לא יכולה לחשוב על עצמי הופכת לאמא בלעדיה לצדי, מעבר לדלת או צמודה לבנות שלי. עד כמה שזה מרגיש מובן מאליו, זה לא. שוחחתי עם רעות בן קמחי, פסיכולוגית האגף לגינקולוגיה ומיילדות במרכז הרפואי מאיר על החוויה של לידה ללא אמא.
צילום מסך מהתכנית ״בייבי בום״
האם נשים משתפות בחדר הלידה את הצוות ביתמותן מאם?
אני חושבת שנשים מודעות ידברו על כך כי מדובר בחוויה משמעותית עבורן, אבל נשים שהחוויה אצלן לא מעובדת, לא נמצאות במצב שיכולות לשתף ואולי אפילו מדחיקות. הן עשויות לחוות את הקושי בשלב מאוחר יותר, בטיפול בתינוק, כשיחושו שחסר להן המודל, שהן צריכות לעבור לבדן את חווית האמהות.
למה בעצם עולה החוסר דווקא בלידה?
אצל נשים שחוו אבדן אם, המעבר לאמהות מהווה צומת דרכים משמעותי, המפגיש אותן מצד אחד עם החיים החדשים, ומצד שני עם המוות והחוסר שנחווה. כל נתינה, אהבה וחיבוק של אותה אם ללא אם, מלווה בכמיהה להיות מחובקת, להתנחם ולהיות מוכלת ומוזנת על ידי האם הנעדרת. ואכן הרבה נשים ללא אם מדווחות על אפיזודות עזות של אבל אחרי הולדת ילדן הבכור.
צילום מסך מהתכנית ״בייבי בום״
ואיך זה משפיע על המוכנות שלהן להורותן?
במיוחד בלידה ראשונה, אם טרייה זקוקה לאישור ולעידוד שאכן תוכל לעמוד בדרישות האימהות, במקרה של מות אם אין מי שייתן לה את האישור הזה והיא גם מתמודדת עם חסרונה של סבתא עבור הילדים. נשים תוהות ‘מי יעזור לי אחרי שהתינוק ייוולד?’, ‘מה יקרה אם לא אוכל לטפל בו?’, ‘כיצד אדע להיות אם, אם לי עצמי לא הייתה?’ ‘איך אדע לגדל ילד מעבר לגיל שבו הייתי כשאמי נפטרה?’ וכדומה. רבות מרגישות בתחילת דרכן כאימהות שהן פחות מצוידות ופחות מוכנות להורות לעומת אחרות. לתחושתן, הן יוצאות לדרך מנקודת מוצא נחותה.
איך ניתן לעזור ליולדת שחשה בקושי בעקבות היעדר אם לאחר הלידה?
הצוות צריך לשים לב אם יש ליולדת מבקרים, האם יש דמות משמעותית שתומכת בה. רצוי להראות קצת יותר מודלינג, לתת יחס אישי, להציע להיות שם עבורה אם היא תבחר בזה, לפחות בשלושת הימים שהיא מתאוששת בבית היולדות. לאחר מכן מומלץ שגם בבית הסביבה הקרובה תהיה ערנית לצורך של האישה לחיבוק, לחיזוק ולתמיכה.
וחשוב לדעת שהאינסטינקט האימהי לא נפגע מהיעדר דמות אם, הוא מובנה בנו. כמו שאנחנו יודעות ללדת אנחנו יודעות להכיל, להאכיל, ללטף ולנשק, ועם כל יום שחולף גם צוברות ניסיון כאמא בעצמנו.
צילום מסך מהתכנית ״בייבי בום״
********
יחסי אם-בת הם יחסים מורכבים. יש בהם עליות ומורדות, לא מעט מטענים – חלקם מגיל ההתבגרות, אחרים מצטרפים עם השנים. אני חווה את זה עם אמא שלי, וגם עם חמש בנותיי. זה שם אותי כל פעם בתפקיד אחר, שני תפקידים שאני עדיין לומדת למלא. לפעמים הצצה לעולם של מישהו אחר זה כל מה שצריך כדי לשים את החיים שלנו בפרופורציות. צריך לדעת להודות על הדרך רצופת הקשיים הזו, ועל כל המתנות שבה.